חמלה עצמית

תראפיה באמצעות מיינדפולנס וחמלה עצמית

מעצם עבודתי כמורה לריקודי בטן ותירפיסטית בתנועה, אני נפגשת עם נשים.

אנחנו נפגשות בשעורים, בסדנאות, בהופעות ובחיי היום יום. השיח הבולט ביותר שאני קשובה לו, הוא שיח שקשור לחוסר שביעות רצון עם הגוף, לפעמים עד כדי שנאה, חוסר יכולת להכיל את המאבק בין התפתחות, קריירה ומשפחה.

את הקושי להיות ולהנות בחברת הילדים ואת ההלקאה העצמית בעקבות המחשבות האלה והרבה מאד תלונות על הבעל, האם ובני משפחה נוספים.

גם אני לא חפה מתלונות, אם כי חייבת לציין שעם הגוף שלי אני חיה בשלום.

המקומות בהם אני חשה במאבק, קשורים ליחסים שלי עם אנשים קרובים ורחוקים. חלקם קרובי משפחה, חברים וקולגות.

חוסר שביעות הרצון שלי מההתפתחות המקצועית שלי כמורה ורקדנית, ההשוואה למורות אחרות ולהצלחה שלהן, הסבו לי סבל רב.

אחת הסיבות שנרשמתי ללימודי מיינדפולנס הייתה קשורה לסבל שייצרתי לעצמי כתוצאה מרגשות הקנאה, השנאה בהצלחה של הקולגות שלי., הכאב של תחושת החוסר שלי והמאבק הבלתי פוסק לשרוד ולעבוד בתחום שאני אוהבת. הכאב הזה הניע אותי לעשות כדי לא לפגוש אותו, לכעוס על המורות האחרות שבתפיסה שלי, מצליחות ולחוות שוב ושוב את חוסר הפירגון שלהן. לבודד את עצמי ולהרגיש שאני היחידה שסובלת.

אני תירפיסטית בעצמי ושנים רבות הייתי מטופלת והרגשתי שמיציתי את עולם הפסיכולוגיה הדינאמית.

חיפשתי דרכים אחרות להעיר את עצמי ולחיות בטוב יותר כלפי עצמי, הסביבה והעולם.

במשך השנה הרגשתי שאני עוברת תהליך מאד משמעותי.

היכולת להתחבר לגוף בצורה עמוקה, לראות את המחשבות ולתת להן לחלוף, היכולת לזהות אלו תחושות ורגשות מתעוררים בי, לנשום ולהשהות תגובתיות ולבסוף היכולת לפתוח את המרחב לעוד אפשרויות של תגובות ובחירות.

הבודהיזם המדיטציות נגעו בכל תחום בחיים שלי.

בשיח שלי עם הבנות שלי, ביכולת להקשיב להן בלי להיכנס לחרדות ולהגיד "זה בסדר שאת עצובה" או "זה באמת מאד מתסכל ומכעיס", " ואחר כך "זו מחשבה מפחידה", כשאני כבר יודעת להבדיל בין עצמי לבין המחשבות שלי.

האפשרות להציע להן להיות עם הרגשות, לשהות, להתבונן ולהבין שהמחשבות הן לא אני ואפשר לתת להן לחלוף, כל אלו שיפרו את השיח שלי איתן ופתחו עבורנו דלת חדשה. הן באות אלי לספר לי, להתייעץ ואני מקשיבה בשקט.

מדיטציית חמלה כדי להפחית את הסבל ותחושת הבדידות

מדיטציית חמלה כדי להפחית את הסבל ותחושת הבדידותלמרות השינויים המדהימים שנכנסו לחיי, הבנתי שיש לי עדיין דרך ארוכה והרבה מאד עבודה.

המצוקות שלי סביב ההתפתחות המקצועית, ההאחזויות באיך אני אמורה לחיות ולהצליח, בזכרונות הלא נעימים, בחלומות ובציפיות מהעתיד הרחיקו אותי מהחוויה של 'כאן ועכשיו' והרגשתי שאני תקועה.

הבנתי שיש סבל שהוא חלק מהחיים שלי ושיש סבל שאני מייצרת לעצמי.

חלק מהסבל הזה קשור לתנועת ההדיפה. שרציתי להדוף כל מה שהביא לי סבל.

כתוצאה מכך הרגשתי שאני מבודדת את עצמי ולא רוצה קשר עם נשים שהיו חלק מהעולם המקצועי שלי.

זה גרם לי להרגיש בדידות, כעס על עצמי ועל העולם.

באחד השעורים המרצה סיפרה לנו על מדיטציית החמלה והתחלנו לתרגל.

הבנתי שכדי להפחית את הסבל ותחושת הבדידות אני חייבת לעשות עבודה משמעותית.

אני חייבת לפתח יציבות פנימית כדי לחיות בטוב עם עצמי ועם העולם.

עלי לקבל בחמלה את כל הרחשים שמתרחשים בתוכי, לתת מקום לכעסים, לפחדים, לקנאה, ולייצר מקום קטן של חסד ועדינות כדי להבין, לחבק ולסלוח.

הבנתי שקודם החסד הוא כלפי, אבל במקביל הוא נוגע לעוד אנשים. אלו שיחסית קל לי לחמול אותם ואלו שממש קשה לי איתם והייתי רוצה להדוף אותם מהחיים שלי.

בהמשך לתהליך החמלה העצמית, אני רוצה להביא קצת ציטוטים מהספרות לגבי מהי חמלה.

בספרו "הלב הנבון" כותב ג'ק קורנפילד {עמוד 411}:

"ארבעת התחומים הקורנים הם טוב לב אוהב, חמלה, אושר ושלווה או שלום. כשאנו פוגשים אדם שיש בו איכויות אלו, הלב שלנו מואר. כשאנו נוגעים בשלווה,אושר וחמלה בעצמנו, אנחנו מותמרים."

סטיבן פולדר בספרו "עירות בחיי היום יום" {עמוד 177} מוסיף שבחמלה יש נימה של הכלה.

"בכל פעם שאנו פוגשים בתשומת לב רכה ונעימה, אשמה, כעס, חרדה, מתח בגוף שלנו, זהו ביטוי של חמלה כלפי הקושי, הכאב והסבל.

אנו יוצרות מרחב עבור הכאב, ובאות איתו במגע קרוב בלי לנסות להשתיק אותו, להפסיק אותו או להלחם בו.

הוא מוסיף וכותב: "החיים בגוף הזה, הם מקור לסבל בפני עצמו. חלק ניכר מחיינו מוקדש לתחזוקה, הגנה ולקיום הגוף יחד עם העצמי המנופח שמדמיין שהוא המנהל שלו.

זוהי סמסרה. החמלה מתעוררת כשאנו רואים שכולנו עסוקים בהשרדות. חמלה עולה כאשר הלב נפתח לנוכח המאבק של כל היצורים החיים.

המילה הפאלית לחמלה, היא קארונה שפרושה – רטט של הלב במפגש עם הסבל."

מתי ליבליך בסיפרה מיינדפולנס, להיות כאן ועכשיו {עמוד 112} מתייחסת גם לחמלה העצמית וכותבת: "בהתבוננות בגוף ובתודעה דרך משקפיים של חמלה עצמית, אנו מוזמנים למפגש אינטימי יותר ויותר עם החוויה על כל רבדיה עם האמירות הפנימיות המכאיבות, האורחים והשדים שלנו. כך שוב ושוב בסבלנות ובהתמדה עד שהכעס הופך לעצב, לכאב לכמיהה.

אולי הפחד יתגלה, אולי גם יתגלה מה באמת חשוב בסיטואציה הזו, כמו התובנה שהכאב החמיר בנו כיוון שלא הקדשנו לו זמן ותשומת לב.

חלק מעבודת החמלה, כפי שציינתי בתהליך שלי, קשורה להכרה שגם אותו אדם שאני רוצה לחמול מרגיש מצוקה, כאב ופחד ולא רק אני.

מתי ליבליך מתייחסת לנקודה הזו {עמוד 117} "אחד מהתרגולים הבודהיסטים המסורתיים של חמלה, מכוון בדיוק לכך שכשאנו חשים עצב, עלינו לזכור שבוודאי באותו רגע אנשים רבים בעולם סובלים אף הם, וכך נוכל להרגיש שאיננו בודדים בסבלנו, אלא חלק מקבוצת אנשים גדולה. היציאה מהקושי עוברת דרך הבנה כלל אנושית, המסייעת לנו, אבל גם מאפשרת לנו לסייע לאחר.

אסתר פלד בסיפרה "להרבות טוב בעולם בודהיזם, מדיטציה פסיכותרפיה" {עמוד 173}

מוסיפה עוד אספקט למושג חמלה. היא כותבת שכאשר מדובר בחמלה הקשורה בדרך כלל למצבו של האחר, טוב יותר או פחות טוב, מדובר ביכולת לא להשוות, לא להתחרות, לא להביט אל עבר קשייו או השגיו של האחר מתוך השוואה אל מצבי והשגי.

עבור הבודהיזם, אלו הלכי רוח שצריך לטפח והם מהווים אובייקטים למדיטציה.

אז מה בעצם קורה במדיטציית חמלה עצמית?

ג'ק קורנפלד {עמוד 412} מתאר "אחרי חזרות רבות יכולה להתייצב אהבה חזקה לעצמכם.

בשלב זה תרגיל טוב הלב האוהב מורחב בשיטתיות לאחרים על פי מיונם: בשלב ראשון אנחנו מדמים את עצמינו מציעים את אהבתינו לאנשים שהיטיבו עימנו, אחר כך לאהובנו ואז לחברים ולאנשים נייטרלים שאין ביננו קשרים, ובסופו של דבר לאנשים קשים ואפילו לאויבים שלנו."

הוא מוסיף ומתאר כיצד מתייצבת ומורחבת האהבה {עמוד 424}:

"לאחר שתרגישו שנוצרה בתוככם הרגשה חזקה יותר של טוב לב אוהב כלפי עצמכם תוכלו להרחיב את המדיטציה שלכם שתיכלול אחרים."

מי ייתן ותתמלא טוב לב אוהב

מי ייתן ותהיה מוגן מסכנות פנימיות וחיצוניות

מי ייתן ותהיה בריא בגופך ובנפשך

מי ייתן ותהיה נינוח ושמח."

מתי ליבליך מתייחסת לחמלה לא רק דרך הרכות וההכלה, היא מוסיפה ואומרת {עמוד 102}: "לפעמים פעולת החמלה העצמית לא תתבטא בגיוס קול פנימי רך, עדין ומחבק ששוהה עם הדברים, אלא דווקא בהפעלה אקטיבית של קול שמפסיק, באופן לא מתפשר ישר ומודע, את השטף המכאיב של המחשבות והאמירות הפנימיות הלא מיטיבות.

ביבליוגרפיה