כאב כחלק מהחיים

המפגש עם כאב הוא אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי בלימודי בודהיזם.

המפגש עם הכאב, נפשי או פיזי פתח אצלי צוהר להבנה עמוקה ורדיקאלית לגבי משמעות הכאב בחיים שלי.

כאב יכול להימחק בחול

לאורך כל חיי עשיתי מאמץ אדיר להימנע מכאב, לא לחוות אותו.

הייתי משקיעה אנרגיה רבה בלהדוף אותו או לפרוק אותו החוצה (בעזרת בכי) עד שהכאב יחלוף, יעבור ולא יהיה עוד.

בדרך הבודהיזם הבנתי שהכאב הוא חלק מהחיים, חלק מהעושר וממכלול הרגשות שמשרתים אותנו ומאפשרים לנו לחיות חיים מלאים ומשמעותיים.

אני נפגשת עם הכאב בסיטואציות רבות. לפעמים הכאב הוא פיזי, כאב ראש למשל, ולפעמים הכאב הוא נפשי: אכזבה, ביקורת, תיסכול.

למדתי שעל ידי הפניית תשומת לב לכאב, על ידי כך שאנו נותנים לו מקום, נושמים אליו ונותנים לו להיות, כך אנו יכולים לחיות עם הכאב.

איך מפנים תשומת לב לכאב?

כשמדובר במחשבות ובתכנים, יש המון אינפורמציה שמעלה רגשות קשים כמו כעס ותיסכול.

כאב ראש

כשאנו עוצרים ומתבוננים בתשומת לב לגוף אנו יכולים לחוש את הכאב שנמצא מתחת לרגשות הסוערים.

כשאני מחוברת לחוויה הגופנית וחשה את הכאב שעולה בי, אני יכולה להשתמש בחמלה ולקבל אותו.

מה זאת חמלה?

היכולת שלי, המוטיבציה שלי להרגיש משהו בתוכי שהוא לרוב כאב שלי או של האחר.

הפניה אל הגוף, הנכונות לפגוש את חווית הכאב בגוף, מאפשרת לנו למצוא בתוכנו מקומות רכים.

התחושה של ההקלה אחרי המפגש עם החוויה מאפשרת לנו לחיות חיים מיטיבים יותר, עם פחות לחץ ומועקה.

ההבנה שאלו הם חיינו, גם עם מה שמשמח אותנו וגם עם מה שמעציב אותנו היא משמעותית ביותר.

ההבנה הזו מאפשרת לנו להבין את חשיבות התרגול, המדיטציה.

כשאנחנו נתקלים באי נוחות או כאב פיזי או נפשי בתרגול אנחנו יכולים לתרגל נשימה וריווח.

תהליך זה מאפשר לנו להיות במרחב חדש שהוא לא תגובתי.

על טיפול מבוסס חמלה אפשר לקרוא במאמר הזה.

כאב – דוגמא מהחיים

כשאנו מתורגלים התוך המדיטציה, סביר להניח שהיכולת הזו תוכל לשמש אותנו כשנהיה באמת במצב של לחץ ומועקה, חרדה, כעס, כל מצב קשה בחיים.

אני נוהגת להשתתף בסדנאות מדיטציה (retreat), בהן אנו מתרגלים ישיבה שקטה ומדיטציה. בסדנא האחרונה מצאתי את עצמי, בעיצומה של המדיטציה מהרהרה בחום ששרר בחדר בגלל כיבוי המזגן. כמה שזה מעצבן שהמזגן כבוי ולא מדליקים אותו, נכון?

ההרגשה הראשונית שלי הייתה שאני לא יכולה לשאת את הקושי, הרגשתי חוסר נוחות בגוף, עלו בי תסכול וכעס.

במקביל עלה בי עצב על זה שאני לא מצליחה לשבת בתוך המדיטציה.

התגובה המיידית שלי הייתה רצון לקום וללכת, כדי לא לפגוש את חוסר הנוחות ותחושות העצב שהמצב עורר בי.

נשמתי.

אפשרתי לעצמי לחוש את כל התחושות שעלו בי: החום, העצבנות הגופנית, הכעס, התסכול והעצב.

ואז, מתוך ההתבוננות הזו מצאתי את הדרך להישאר ולא לברוח, תוך שאני נותנת מקום לכל התחושות.

מהמקום הזה יכולתי להבין את עצמי במקום לכעוס על עצמי (חמלה) ובכך להרגיע את העצב.

זה אפשרי!

כולנו רוצים לחיות חיים מיטיבים. הדרך לקבל את העצב ולחיות אותו מאפשרת חיים כאלו בתוך המציאות שלרוב אינה מושלמת ולא עומדת בציפיות שלנו.

עבורי התרגול הוא כמו חדר כושר שבו אני מאמנת את שריר העצירה, ההתבוננות והיכולת להיות עם מה שעולה בי.

השריר המיומן הזה עוזר לי בחיים בדיוק כמו שהשרירים המיומנים תומכים בשלד ובתנועה.

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע המיוחד הזה של להיות ולחיות עם הכאב.

את התהליך הזה אפשר לעבור גם בקליניקה באופן פרטני.

אפשר לתרגל תשומת לב לגוף גם בתוך טיפול, תהליך שיכול לעזור להתמודד עם מצבים קשים ועם כאבים.